יום שלישי, 11 בנובמבר 2008

גשם גשם בוא!



שלושה אחוזים מכל המים בעולם הם מים מתוקים. מתוך כמות זעירה זו זמינים לרשותנו 0.03 אחוז! כל השאר "נעולים" בעננים, מי תהום עמוקים וקרחונים. כמות קטנה אך קבועה זו הספיקה לעולם במשך מספר לא מבוטל של שנים... אך במאה השנים האחרונות הולכות ומדלדלות כמויות המים. כיום יותר מ-2 ביליון בני אדם חיים במחסור מים יומיומי. התחזיות קודרות מאוד וצופות כי עד שנת 2015 תחיה 40 אחוז מהאנושות באזורים הסובלים ממחסור במים במצב חמור ואפילו לוחץ. מה גורם לכך? האם באמת אין מספיק מים?

כימיקלים המוזרמים אל מי התהום והנחלים וגורמים להמלחה, הרעלה ומחסור בחמצן. החקלאות הקונבנציונאלית המחליפה אקוסיסטמות בצמחים עשבוניים דלים שאין להם קיום בטבע אלמלא השימוש המוגזם בחומרי הדברה, קוטלי חרקים ועשבים למיניהם. הגינון הקונבנציונאלי, המדשאות הרבות מדי והצמחים העונתיים מכל העולם ללא תיאום, תכנון ומחשבה מקומית. שאיבת יתר ממי התהום והשקיה לקויה ומופרזת.

"האדמה היא כמו ספוג: כל דבר שאנו שופכים על פניה מוצא דרכו לתוכה ומשם קצרה הדרך אל מי השתייה שלנו. ידרשו למערכת הטבעית מיליוני שנים על מנת לפרק כמות אדירה זו של פסולת ולהשיב למים את חיוניותם.
הראשונים להפגע מזיהום מקורות המים הם הדו-חיים: צפרדעים, סלמנדרות וקרפדות הסופחים את המים דרך גופם, נתונים היום בסכנת הכחדה ברחבי העולם כולו. יצורים רגישים אלה משמשים עבורנו כרוזים, המאותתים על מצב חירום.
צמחי מים מסייעים לטיהור המים ולוויסות שטפונות ובצורות. כל צמחי המים הירוקים סופחים מהמים חנקות ומתכות רעילות. אך רבים מהם נתונים כיום בסכנת כליה.
מים הם זכות בסיסית לכל יצור, אך אף על פי כן רובינו במערב צורכים כמויות מים עצומות שלא לצורכי חיים ואת השפוכת שלנו (ביוב, סבון וכימיקלים) מזרימים אל מי השתייה שלנו ושל יצורים אחרים ישירות או בעקיפין." (גן עדן בפתח הבית-טליה שניידר)

תרבויות מקומיות באקלימים יובשניים כמו זה שלנו קיימו מתמיד יחסי גומלין עם המים, לא רק בפולחן אלא גם ובעיקר בתכנון יומיומי של משק הבית והגן. אנו חייבים לעורר את תשומת הלב שלנו לחשיבות עונת הגשמים הקצרה, ולהתקין מרזבים ובורות אגירה של מי גשם.
לא בכל השפות יש מילים לגשם הראשון והאחרון אך בשפתנו זה ברור: לעונת הגשמים בארצנו יש התחלה ובהחלט יש סוף ועלינו לקחת זאת בחשבון.